זוכי פרס אמת

נולד בחיפה. הוא למד בישיבת נתיב מאיר בירושלים ובהמשך בישיבת מרכז הרב. במלחמת ששת הימים לחם בקרב על שחרור ירושלים, ובמלחמת יום הכיפורים בחזית הדרום. באוניברסיטה העברית סיים את לימודי תואר ראשון בפקולטה למשפטים, המשיך במסלול הלימודים לקבלת תואר שני במשפטים. ב-1975 סיים את עבודת הדוקטור בנושא מעשה הבא בעבירה במשפט העברי.

לצד עבודתו באוניברסיטה העברית לימד במוסדות אקדמיים שונים והיה חוקר אורח במרכז למדעי היהדות באוניברסיטת הרווארד. היה שותף בהכנת תוכנית הלימודים הראשונה שהותוותה להכשרת טוענות בבתי הדין הרבניים, ובמסגרת הזו לימד שבע שנים. מרכז פעילותו האקדמית הנוכחית הוא במכללת שערי משפט, שבה היה דיקן וכעת ממלא בה תפקידים מרכזיים. מ-1982 הוא חבר המערכת של שנתון המשפט העברי.

תחום המחקר העיקרי שלו הוא המשפט העברי ויישומו במשפט הישראלי. במסגרת הזו הוא מרבה לעסוק בדיני המשפחה, שבהם, על פי מצוות המחוקק, חל הדין היהודי על אזרחיה ותושביה היהודים של ישראל. מחקריו נוגעים, בחלקם, ביחס שבין המשפט והמדינה למשפט העברי ובנקודות המגע שבין פסיקת בתי הדין הרבניים בישראל לפסיקתו של בית המשפט העליון. עבודתו המדעית כוללת גם מחקרים במשנת הרמב"ם ובתורתם וחיבוריהם של חכמי ישראל לדורותיהם (בהם ר' יוסף קארו, ר' בצלאל אשכנזי ואחרים).

במרכז פעילותו המחקרית בשנים האחרונות עומדת הסוגיה של סידרי הדין בבתי הדין הרבניים, והוא אף שימש חבר הוועדה לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים.

עבודתו זיכתה אותו בפרסים, בהם פרס על שם ד"ר יעקב הרצוג למחקר במשפט העברי, פרס על שם פרופ' משה זילברג למחקר במשפט העברי, פרס ירושלים לספרות תורנית על שם הרב קוק ופרס עיריית תל-אביב לספרות תורנית על שם הרב קוק.