זוכי פרס אמת

נולד בירושלים בשנת 1939. אחרי שירותו הצבאי למד באוניברסיטה העברית לתואר בוגר בביולוגיה (1962) ולתואר מוסמך בגנטיקה (1963). בשנת 1965 סיים דוקטורט בגנטיקה באוניברסיטת בירמינגהם שבאנגליה. בהמשך השלים שם בתר-דוקטורט וב-1978 הוענק לו תואר DSc בעבור פרסומיו. באוניברסיטה העברית מונה כמרצה בכיר (1967), פרופסור חבר (1972) ופרופסור מן המניין (1978).

עבודותיו המוקדמות עסקו במחקר גנטי-מולקולרי בשמרים כאורגניזם מודל, במיוחד בנושאי מחזוֹר חלוקת התא והמיוֹזה, תוך דגש על תיקון דנ"א ורקומבינציה, סגרגציה של כרומוזומים והתבטאות גנים. במחקריו הצליח לאפיין את תפקידי הגנים CDC במיוזה, זיהה את הבקרה הגנטית של תחילת המיוזה, הביא להבנת ההתחייבות למיוזה וזיהה שברים בדנ"א כתחילת הרקומבינציה המיוטית ופיזורם בגנום. לאחרונה זיהה את תיקון השברים האלה כמקור אפשרי למוטציות חדשות. את הממצאים ואת התוֹבנות של מחקריו פרסם ב-120 מאמרים, שראו אור בכתבי עת בינלאומיים מבוקרים.

באוניברסיטה העברית שימש בתפקידים מרכזיים, בהם יושב ראש הוועדה לתלמידי מחקר, יושב ראש ועדת המינויים וההעלאות לענייני קביעות במדעים הניסויים, יושב ראש ועדת ההעלאות במדעי החיים והרפואה וחבר הוועדה המתמדת. במרוצת השנים הכשיר מספר גדול במיוחד של תלמידים לתואר דוקטור ומוסמך בגנטיקה, והם תופסים היום עמדות מפתח באוניברסיטאות ובמוסדות המחקר בישראל. הוא היה פעיל באגודות מדעיות בישראל ובעולם והיה יושב ראש החברה לגנטיקה בישראל וחבר מועצת EMBO. הוא ארגן כינוסים וסימפוזיונים בינלאומיים, בהם הכינוסים הדו-שנתיים לגנטיקה וביולוגיה מולקולרית של שמרים (1999-1980) וכינוסי Jacques Monod. במרוצת השנים היה עמית מחקר ופרופסור אורח באוניברסיטאות ובמכוני מחקר בעולם: האוניברסיטה של וושינגטון בסיאטל, הרווארד, MIT, אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, אוניברסיטת מינכן, ועוד.

מחקריו זיכו אותו בפרסים ובאותות בהם פרס רוזלינד פרנקלין מטעם ידידי האוניברסיטה העברית, פרס מיכאל לנדאו על מחקר בביולוגיה ופרס הנרי דה-רוטשילד ואיבט מיינט מטעם מכון קירי בפריז.