זוכי פרס אמת

נולד בעיר ביילסקו בפולין ב-1933 ועלה ארצה עם הוריו ב-1939. את כל התארים האקדמיים השלים באוניברסיטה העברית — תואר בוגר בהיסטוריה ובמדע המדינה (סיים בהצטיינות ב-1956), תואר מוסמך במדע המדינה ובהיסטוריה (סיים בהצטיינות יתרה ב-1960) ותואר דוקטור ב-1964.

שנים רבות חקר את המחשבה המדינית האירופית, תוך דגש על הגותם של הגל ומרקס, וכן את המחשבה הציונית ואת תהליכי הדמוקרטיזציה בחבורת פוסט-קומוניסטיות. ספריו תורגמו לעשר שפות.

באוניברסיטה העברית היה ראש המחלקה למדע המדינה וכן דיקן הפקולטה למדעי החברה. הוא היה מייסדו ומנהלו הראשון של מכון אשכול וניהל את המרכז ללימודי אירופה. במרוצת השנים החזיק במשרות אורח באוניברסיטאות רבות בעולם — ייל, קורנל, אוניברסיטת קליפורניה, אוקספורד, האוניברסיטה הלאומית האוסטרלית בקנברה ועוד — והיה עמית במכוני המחקר החשובים בעולם, שאליהם הוזמן כאחד מגדולי החוקרים של המחשבה המדינית, המחשבה הציונית ותהליכי הדמוקרטיזציה בחברות פוסט-קומוניסטיות. מאז ראשית שנות האלפיים הוא פרופסור-אורח קבוע בתוכנית ללימודי לאומיות באוניברסיטה המרכז-אירופית בבודפשט וחבר האקדמיה האירופית לאמנויות ומדעים.

בשנים 1977-1975 שירת כמנכ"ל משרד החוץ. בשנות ה-90 היה חבר בוועדות בינלאומיות אשר ליוו את הבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינות שהשתחררו מהמשטר הקומוניסטי.

מחקריו זיכו אותו בפרסים ובאותות רבים, בהם פרס רובין (על ספרו משנתו החברתית והמדינית של קרל מרקס), פרס פרץ נפתלי למדעי החברה והכלכלה, פרס הוועד היהודי האמריקאי (על ספרו הרעיון הציוני לגווניו) פרס ישראל ופרס מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית למדע המדינה. הוא בעל תואר דוקטור-לשם-כבוד מטעם מכון וייצמן וזכה לעיטורים מנשיא איטליה ומהסנאט של צ'כיה. הוא חבר באקדמיה הישראלית למדעים.