השופט (בדימוס) אהרון ברק

השופט אהרון ברק נולד בקובנה שבליטא בשנת 1936 . בעת השואה היה בגטו קובנה. הוא ניצל על ידי איכרים ליטאים. בשנת 1947 עלה לארץ, ושבע שנים אחר-כך סיים את לימודיו בתיכון ליד האוניברסיטה העברית בירושלים.

ב-1958 סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. בה בעת למד גם במחלקה לכלכלה ובמחלקה ליחסים בינלאומיים. לאחר שירות בצה"ל היה עוזר הוראה בפקולטה למשפטים, ותוך כך הוסמך לעריכת דין. בשנת 1963 קיבל, בהצטיינות, תואר דוקטור במשפטים בנושא אחריות שילוחית בדיני הנזיקין. לצד כתיבת מאמרים החל להדריך בפקולטה למשפטים. בשנת 1968 התמנה פרופסור חבר בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בקתדרה למשפט מסחרי. למשך שנתיים השתתף, על פי הזמנת האו"ם, בהכנת אמנה בינלאומית בעניין שטרי חליפין. ב-1972 התמנה לפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית ולימד דיני תאגידים ודיני שטרות. שנתיים אחר-כך מונה לדיקן הפקולטה למשפטים. ב-1975 מונה ליועץ המשפטי לממשלה, וב-1978 התמנה לשופט בבית המשפט העליון. לצד העבודה בכס השיפוט המשיך ללמד משפטים, והיה גם יושב ראש של ועדות ציבוריות בענייני חקיקה, בהן ועדה להכנת חוק חברות חדש וועדה לקודיפיקציה אזרחית חדשה. ב-1993 מונה למשנה לנשיא בית המשפט העליון, ושנתיים אחר-כך מונה לנשיא בית המשפט העליון. בתפקיד הזה כיהן במשך 11 שנים.

במרוצת השנים היה פרופסור אורח באוניברסיטאות בארץ ובחוץ לארץ, בהן הרוואד, ייל ומישיגן.